<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהושע בן קרחה</h1>
<h2>דף יג:</h2>
בפרק אחרון דמגילה [כ"ח ע"א] גרסינן שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה "במה הארכת ימים". אמר לו מעולם לא נסתכלתי בצלם דמות אדם רשע וכו'. ומשמע אבל בדמות אדם צדיק מצוה להסתכל דכתיב [ישעיה ל'] והיו עיניך רואות את מוריך. ואמר [עירובין י"ג ע"ב] רב האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. וכן רבינו הקדוש שראהו לרבי מאיר כשנפלה ונשתרבבה טליתו [ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב], כמו שכתבתי למעלה בסדר "אחרים". וכדאמרינן נמי בפ"א דחגיגה [ה' ע"ב] דרבי ורבי חייא שהקבילו פני חכם לפי שכתבתי. כי יראה חכמים ימותו, ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהם על אחת כמה וכמה. וההיא דגרסינן בפרק המפלת [נדה כ"ג ע"ב] ובבכורות פרק אלו מומין, אההיא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שיש לו שני גבין ושני שדרות, דרמא ליה רב שימי לרב וא"ל שימי את בשדרתו עקומה. ורבינו שמואל פירש מפני חיבה היה אומר כן שהיה בן בנו, דהיינו רב שימי בר חייא. אבל רבו קבל מרבו שמדת צניעות היתה בו ברב שלא היה זוקף עיניו למעלה הילכך לא היה מכירו. ופירש דלא נהירא ליה האי פירושא. ומיהו בעשר מדות חסידות שהיו ברב מונה מעלה זו. נראה כי רב צנוע היה ולא היה מסתכל אלא בשעה שהיה דן בהלכה לפני רבותיו, והיה מקיים "והיו עיניך רואות את מוריך". כדאיתא בפרק ראשית הגז [חולין קל"ז ע"ב], דהוה יתיב קמיה דרבי והוו נפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב. אבל לתלמידיו לא היה כל כך מסתכל בהן, אלא כשצריכין לישא וליתן בהלכה. והא דאמר התם [מגילה כ"ח ע"א] אבוה בר איהי ובנימין בר איהי חד אמר תיתי לי דלא אסתכל בגוי. ומשמע בגוי הוא דלא מסתכל, הא בישראל מסתכל אפילו אם היה רשע. ודאי מעלה זו היתה ברבי יהושע בן קרחה שנזהר מלהסתכל ולא הסתכל [בישראל רשע]. וכיון שאסור, אבוה בר איהי ובנימין בר איהי, בגוי היו נזהרין, אבל בישראל לא היו יכולין להזהר. או שמא כיון שאמרו בצלם דמות אדם רשע, אפילו למרחוק היה נמנע מלהביט אל מראהו. אבל שאר צדיקים בקרוב אין מסתכלין. אמר [שם] רבי יהושע בן קרחה ברכני. אמר לו יהי רצון שתגיע לחצי ימיי. ולכולהו לא, אמר לו והבאים אחריך בהמה ירעו. פירוש אם תאריך ימים כמוני בניך לא ינהגו נשיאות ושררה, שכל זמן שאתה קיים אין אתה מניח כתרך לבניך. (ואם) [והם] לא יהיו מאריכים [בשררה] אחריך מחמת שתאריך ימים כמוני. וכה"ג נמי גרסינן באגדה דאידיהן של גוים [ע"ז ה' ע"א], אמר רבי שמעון בן לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו שעל ידי החטא נסתלקו מן העולם. אנו כמי שלא ב[א]נו לעולם. שלא יהא חשיבות שלנו ניכר כל זמן שהן קיימין, שהרי שררותן תהא בידן כל ימיהן. ומה שבירכו כך, ברכה גדולה היתה, שהרי רבי יהושע בן קרחה זקן גדול היה, דגרסינן בשוחר טוב במזמור ה' מלך גאות לבש, עוד ינובון בשיבה רבי יהושע בן קרחה העלה ניבין. פירוש ניבין, שן דחלב. בן מאה ושמונה עשרה שנה, והוליד בן כשהיה בן מאה ושלשים שנה. ורבותי מפרשים כי רבי יהושע בנו של ר"ע שכתבתי למעלה ששאל את אביו, זהו רבי יהושע בן קרחה. ועל שם שהיה ר"ע קרח כדאמר בן עזאי [בכורות נ"ח ע"א] חוץ מן הקרח הזה, נקרא [בן קרחה]. וכבר כתבתי בסדר רבי אלעזר בן עזריה. כי מה שאמר בן עזאי, על רבי אלעזר בן עזריה אמר, שהיה קרח. וגדולה היא הקבלה. ואם כדברי הקבלה, אעפ"כ אין להקשות מה שצוה [פסחים קי"ב ע"א] ר"ע ליהושע אל תמנע מנעלים מרגליך ואל תדור בעיר שראשה תלמיד חכם. ובשבת בשלהי שואל אדם [קנ"ב ע"א], חזיא ההוא גוזזא דרבי יהושע בן קרחה דלא הוה מסיים מסאני ואמר ליה דמנעליה ברגלוי דבר נש, דלא דא ולא דא וכו'. דאיכא למימר כך אירע פעם אחת שהיה כך עומד בביתו, ובביתו היו מצויות (שערות) [שונרות] ולא היה [לו לחוש] להא דאמר רב פפא בערבי פסחים [קי"ב ע"ב], מתא דלית ביה שונרא לא ליעול איניש בלא מסאני. ומה שציוהו שלא ידור בעיר שראשה תלמיד חכם, אבל במקום שנשיא דר מצוה לדור לפי ששם רוב תורה. ורבי יהושע בן קרחה היה רגיל אצל רשב"ג בבית המדרש כדאיתא באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ד ע"ב] דיתבי ספסלי, (לרבי) [ורבי] ורבי אלעזר ב"ר שמעון לפניהם.
